אופני הרים – האם הם באמת לנסיעה על הרים

בניגוד לאופני כביש, שאשר נועדו לשמש בתור כלי רכב לנסיעה בכבישים, אופני הרים הם כלי רכב אשר מטרתו לאפשר לאנשים לנסוע במסלולים שאינם סלולים.

במהלך שנות השמונים החלו בארצות הברית לייצר אופני הרים בצורה המונית, מה שהחל לזרוע את הזרעים של התחביב שבסופו של דבר פרח והפך לענף ספורט של ממש.

אופני הרים – אילו סוגים שונים קיימים?

יש כיום סוגים רבים של אופני הרים, לכן נציין רק את הסוגים החשובים והפופולאריים ביותר מביניהם:

  • אופני הרים עם זנב קשיח – לאופני הרים מסוג זה יש שלד הבנוי בצורה של יהלום, והם כוללים בולם זעזועים בקדמת האופניים בלבד.
  • אופני הרים עם שיכוך מלא – אופני הרים אלה בנויים בצורה שונה, ויש להם שלד שונה ודינאמי הכולל בולם זעזועים אחורי.
  • אופני הרים עם תצורה קשיחה – אופני הרים מסוג זה לא כוללים בולמי זעזועים, והם היו נפוצים בעיקר בשנות התשעים. היום אופני הרים מסוג זה זוכים להתעניינות מחודשת, ודגמים מודרניים של אופני הרים אלה ללא הילוכים נקראים אופני סינגל ספיד או פיקסי.
  • אופני הרים עם זנב רך – למעשה מדובר על אופני הרים עם מבנה המהווה שילוב בין דגם הזנב הקשיח לדגם השיכוך המלא. השלדה כוללת בולם זעזועים אחורי, אך איננה כוללת ציר. 

כיצד המבנה של אופני הרים מקל על נסיעה בשטח?

  • מערכת ההנעה – הדוושות של אופני הרים כוללת דוושות ננעלות, מה שמאפשר לרוכב להעביר יותר כוח לארכובה ולרכב ביתר יעילות.
  • צמיגים – אופני הרים חייבים לכלול בולמי זעזועים ולאפשר לרוכב לשמור על דיווש יעיל. לחץ גבוה של הצמיגים מאפשר לרוכב לדווש בצורה יעילה יותר.
  • בולמי זעזועים – אופני הרים חייבים לכלול מנגנון יעיל של בולמי זעזועים, על מנת שיהיה ניתן לרכב בשטח בקלות.